הליך איחוד משפחות/חיים משותפים הינו הליך אשר זוגות רבים זקוקים לייצוג משפטי בחלקו הראשון, וזאת משום שמשרד הפנים בודק באופן מעמיק ומקיף את הבקשות בשלב הראשוני שלהן, שהינו עד לקבלת ויזת העבודה הראשונה. כל שיבוש בשלב ראשוני זה עלול לגרום לשנים של התדיינויות בבתי המשפט, ועל כן זוגות רבים בוחרים להיות מיוצגים בשלב זה.
אולם ישנה שורה של מקרים, בהם הייצוג הוא הכרחי על מנת לקבל תוצאה חיובית בסופו של ההליך- משמע, לפתוח את תיק איחוד המשפחות/חיים משותפים, ולקבל ויזת עבודה ראשונה. מאמר זה יסקור בקצרה את רשימת המקרים בהם ייצוג הוא לא אופציונלי אלא הכרחי.
כאשר בן הזוג הזר נמצא בישראל ללא ויזה עוד מלפני תחילת הקשר הזוגי ופתיחת ההליך
פעמים רבות, הימצאו של בן הזוג הזר בישראל ללא אשרה לפני תחילת הקשר ופתיחת ההליך, מדליק “נורה אדומה” במשרד הפנים. ההנחה היא, שבן הזוג הזר נכנס לקשר הזוגי על מנת להכשיר את מעמדו בישראל ולא בגלל שהקשר הזוגי הוא כנה ואמיתי, ועל כן במקרים בהם בן הזוג הזר נמצא בישראל ללא ויזה עוד לפני שההיכרות בין בני הזוג החלה, גורמת לכך שבפועל, מן הבחינה המשפטית, רשאי משרד הפנים לדרוש יותר ראיות לכנות הקשר במקרים כאלה. בית המשפט העליון אף פסק, בפס”ד 4231-12 (עניין בוטובסקי) שבמקרה שבו בן הזוג הזר נמצא כאן ללא אשרה, ישנה הצדקה לדרישת משרד הפנים להגברת חובת ההוכחה, מה שקרוי, נטל הראיה, מבני הזוג. על כן, ייצוג במקרים כאלה יכול לסייע רבות במניעת ההתדיינות המשפטית, ובייחוד כאשר מדובר בעו”ד מקצועי אשר מומחה בתחום.
הפרש גילאים משמעותי בן בני הזוג
כאשר ישנו הפרש גילאים משמעותי בין בני הזוג, ובפרט כאשר בן הזוג הזר צעיר מבן הזוג הישראלי מעל ל- 10 שנים, עלול להיווצר הרושם המוטעה שיש אינטרס נוסף בין בני הזוג, מעבר לזוגיות אוהבת וכנה. על כן, פעמים רבות במקרים מעין אלו, ישנה נטיה של משרד הפנים לסרב את הבקשות. על מנת למנוע מצב מעין זה, יש צורך בייצוג משפטי מקצועי, אשר במקרים של הפרש גילאים משמעותי ניתן יהא לעבור את ההליך ללא צורך בהליכים בפני הערכאות המשפטיות השונות.
כאשר מדובר בהליך איחוד משפחות/חיים משותפים שני או יותר של אחד מבני הזוג
לעיתים הליך איחוד המשפחות/חיים משותפים אינו ההליך הראשון של בן הזוג הישראלי, אם קשר קודם אולי לא צלח; לעיתים מדובר בקשר שאינו הקשר הראשון של בן הזוג הזר. בשני המקרים, הדבר עלול לעורר בעיות בעת הגשת הבקשה החדשה למתן מעמד מכח נישואין או קשר זוגי שאינו נישואין. גם במקרה שמדובר בקשר של בן הזוג הישראלי, לעיתים משרד הפנים מגדיר את הישראלי כמי שמזמין זרים/זרות באופן “סדרתי” ועל כן מערימים קשיים ובעיות בפני הקשר החדש, גם אם הוא כנה ואמיתי לחלוטין, ואילו כאשר מדובר בקשר שני של בן הזוג הזר, החשדות אפילו גבוהים יותר- שכן פעמים רבות גישת משרד הפנים במקרים כאלה היא שמדובר בקשר אשר נועד לשמר את מעמדו החוקי של הזר בישראל ולא בקשר זוגי כנה ואמיתי.
כאשר מדובר בעובד/ת סיעודי אשר מבקש ויזת בן זוג
לא אחת קורה שעובדים סיעודיים, במהלך שהותם בישראלים מכירים ישראלים ומתחילים מערכת יחסים זוגית אוהבת וכנה. עם זאת, במקרים שכאלה ההליך מסובך יותר משלל סיבות: ראשית, פעמים רבות משמעות הדבר הינה שבני הזוג אינם גרים יחד בפועל שכן עובדים סיעודיים נדרשים לישון בבית המעסיק, ואם לא עשו כן הרי שמדובר בהפרה של אשרת העבודה שלהם. שנית, נדרש אישור מיוחד מן המעסיק על מנת לפתוח תיק איחוד משפחות/חיים משותפים עם אזרח ישראלי. כמו כן, במקרים מעין אלו, משרד הפנים אינו רואה בעין יפה את הזוגיות הנרקמת ופעמים רבות נראה כי ישנה הנחת יסוד שמדובר בזוגיות שנועדה לצורך הסדרת המעמד בלבד. על כן, במקרים מעין אלו הכרחי להיעזר בייצוג משפטי מטעם עו”ד מומחה בתחום, ולא לנסות ולהגיש את הבקשה ללא ליווי משפטי.