חוק השבות אינו מציין במפורש את האפשרות של עלייה לילד מאומץ, אך בה בעת, חוק השבות קובע שבנו ובן בנו של יהודי זכאים לעלות לישראל. מעמדו של ילד מאומץ, באופן רשמי הינו כמעמדו של ילד ביולוגי על פי חוקי רוב המדינות, לכן בהקשר של חוק השבות, אם ילד אומץ על ידי משפחה יהודית, הוא רוכש את אותן זכויות כמו הילדים הביולוגיים של אותה משפחה, לרבות הזכות לעלות ארצה.
יש לציין, שילד שהוריו הביולוגיים יהודים זכאי גם הוא לעלות לישראל, גם אם הוריו המאמצים אינם יהודים.
כך שאם ההורים הביולוגיים (או אחד מהם) של הילד יהודים, הילד גם הוא זכאי לעלות לישראל, ללא קשר לזהות הדתית או האתנית של הורי האומנה שלו.
הסיבה העיקרית שילדים מאומצים זכאים לעלייה היא רצון המדינה לשמר את הזהות היהודית ולספק עתיד בטוח ויציב לעם היהודי.
בשני המקרים, תהליך העלייה של ילד מאומץ לא יהיה פשוט כמו במקרה של ילד שלא אומץ. הזכות של ילד מאומץ לעלות לישראל תלויה במספר גורמים, כולל השייכות הדתית של הילד ותנאי האימוץ. אלה ההיבטים העיקריים שיש לקחת בחשבון:
1. כדי שילד מאומץ יוכל להגיש בקשה לעלייה, יש להציג תיעוד המוכיח את חוקיות האימוץ במדינת המוצא. זה עשוי לכלול תעודת אימוץ, החלטות בית משפט ומסמכים רלוונטיים אחרים.
2. גיל הילד עשוי להשפיע על תהליך העלייה. אם ילד מעל גיל 18 מגיש בקשה לעלייה על בסיס אימוץ, הוא יוכל לעשות כן רק אם האימוץ התבצע לפני גיל 18. אם ההורים המאמצים החוקיים או ההורים הביולוגיים יהודים וזכאים לעלייה, ילדם המאומץ זכאי אף הוא, גם לאחר גיל 18.
לסיכום, כל מקרה של עלייה הכרוך באימוץ הוא ייחודי. אם אתם שוקלים להגיש בקשה לעלייה עם ילד מאומץ, מומלץ להיוועץ בעורך דין בתחום ההגירה לפני שתצאו לדרך, כדי למנוע הליכים משפטיים של שנים.
הזכות לעלייה של ילד שלא עבר תהליך אימוץ רשמי
אם ילד לא אומץ באופן רשמי אך מי שמגדל אותו הינו הורה הזכאי לעלייה, יש צורך להוכיח קשר ארוך ורציף בין הילד להורה, כמו: דוחות מפסיכולוגים מבית הספר של הילד, עדויות מקרובי משפחה וכו’.
במקרה של אימוץ לא רשמי, בניגוד לאימוץ רשמי, ילד יכול לקבל תושבות בישראל רק עד גיל 18 ורק עם הורה הזכאי לעלייה.
כשמדובר בעלייה של ילד שעבר תהליך אימוץ פורמלי או אימות בפועל ללא אימוץ פורמלי, מומלץ להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון בנושאי הגירה.