עלייה – מי זכאי?
ישראל היא מדינה עם מדיניות קשוחה בענייני הגירה, וקבלת מעמד חוקי כאן אפשרית רק על בסיס דברים מועטים מאוד.
חוק השבות הוא אחד מהחוקים המרכזיים בענייני הגירה, אשר ומעניק ליהודים את הזכות לקבל אזרחות ישראלית ולגור בישראל, הליך המכונה “עליה”.
חוק השבות ייחודי בכך שהוא מעניק את הזכות לאזרחות לא על בסיס לאום, אסוציאציה משפחתית או מקום לידה, אלא על בסיס דת. בהתבסס על חוק השבות, יהודים, ילדי יהודים, נכדים של יהודים ובני משפחותיהם רשאים לקבל אזרחות ישראלית.
החוק מגדיר יהודי כאדם שנולד מאם יהודייה או שהתגייר ואינו בן דת אחרת.
לפיכך, מי שנכנס להגדרות בהתאם לחוק השבות זכאי לאזרחות ישראלית ולמעמד מיוחד של עולה חדש.
על מנת להוכיח את הזכאות לאזרחות לפי חוק השבות, המבקש מספק הוכחה לשורשיו ו/או לזיקתו ליהדות.
איך מוכיחים זכאות לעלייה?
יש לציין כי תהליך העלייה שונה עבור אזרחי ברית המועצות לשעבר ומדינות המערב. בעוד שפונים מברית המועצות לשעבר יוכיחו את שורשיהם על ידי מתן מסמכים המעידים על יהדותם, פונים ממדינות המערב, על מנת להוכיח את יהדותם, יידרשו להגיש מכתב מרב המאשר את השתייכותו של המבקש ושל משפחתו ליהדות.
ההחלטה לבקש מסמכים שונים עבור מבקשי עליה מברית המועצות לשעבר התקבלה מסיבות טובות. העובדה היא, שיהודים שהתגוררו בברית המועצות, נאלצו להסתיר לא רק את קיום המצוות, אלא גם את השתייכותם הדתית ואמונתם, ולכן ביקור בבתי כנסת לא היה אופציה, והדרישה לספק מכתב מרב הייתה הופכת את העלייה לבלתי אפשרית עבור יהודים רבים ומשפחותיהם מברית המועצות.
אבל גם הוויתורים המסוימים האלה ברשימת המסמכים הנדרשת לעליה, אינם תמיד מקלים על תהליך קבלת האזרחות הישראלית למבקשים מברית המועצות לשעבר. בהמשך מאמר זה, נפרט אילו מסמכים המעידים על יהדות, יכולים לסייע בתהליך העלייה.
הגדרת הלאום היהודי או השתייכות הדתית.
חשוב לזכור בעת איסוף מסמכים להוכחת המוצא היהודי, שהיהדות מועברת דרך האם, ולא דרך האב, כנהוג בדתות רבות.
בימי קדם, כאשר ניתן היה לפקפק באבהות בשל היעדר בדיקות גנטיות, העברת הדת דרך האם היולדת הייתה ברורה ובלתי ניתנת לסתירה. אם ילד נולד מאם יהודייה, זהותו היהודית הייתה בלתי ניתנת להכחשה.
ההחלטה להעביר את הזהות היהודית דרך קו האם קיבלה אישור גם במסורת הרבנית בתקופה שלאחר חורבן בית שני. התלמוד, הטקסט המרכזי של היהדות הרבנית, קובע בבירור שהזהות היהודית מועברת דרך המורשת האימהית.
בגלות ובמגע תכוף עם קהילות לא-יהודיות, כלל כזה סייע בשמירה על הזהות היהודית ובמניעת התבוללות.
חלק מהתנועות היהודיות הליברליות, כמו התנועות הרפורמית, מכירות בזהות היהודית כמועברת הן במורשת המטריארכלית והן במורשת הפטריארכלית- כלומר, דרך האב וגם דרך האם, בתנאי שהילד גדל במסורת
היהודית. אבל חוק השבות עדיין מגדיר את הלאום היהודי על בסיס יהודתה של האם, באופן מסורתי.
אילו מסמכים יעזרו להוכיח יהדות או מורשת יהודית?
ראשית, מבקשי עליה ממדינות ברית המועצות לשעבר מרואיינים ונבחנים על ידי המחלקה הקונסולרית של נתיב. בנתיב מוודים את אותנטיות המסמכים שסופקו על ידי המבקש, וכן את נכונות המידע הכלול במסמכים אלו.
מספר דוגמאות למסמכים נפוצים אשר משמשים ומקובלים להוכחת מוצא יהודי:
פנקסי לידות, נישואין ופטירות: אלו הם ספרי רישום שבהם נרשמו לידות, נישואין ופטירות. הם עשויים להצביע על השתייכות דתית ולאומית של העולה הפוטנציאלי או משפחתו.
תעודות לידה, נישואין ופטירה: מסמכים רשמיים העשויים להצביע על השתייכות דתית או לאומית.
מסמכים על מעבר דירה או הגירה: יהודים רבים היגרו בגלל רדיפות או סיבות כלכליות, ומסמכים אלה עשויים להכיל מידע על מוצאם. מספר רב של יהודים מברית המועצות לשעבר נרדפו על ידי השלטונות, ולכן נפוץ מאוד למצוא את תיקיהם בארכיון הק.ג.ב, שם יש אזכור ללאום שלהם.
מסמכים מארכיון המדינה: במדינות ברית המועצות לשעבר שרדו מסמכים שסיווגו אנשים לפי לאום או דת.
מסמכי השואה: רשימות קורבנות, עדויות ניצולים, מסמכים ממחנות ריכוז וחומרים נוספים הקשורים לשואה.
בתי קברות יהודיים: מצבות ורישומי הלוויה עשויים להכיל מידע על השתייכותו הדתית של הנפטר.
רישומי שירות צבאי: במדינות מסוימות, לאום או דת נרשמו ברשומות הצבאיות.
מסמכים ממקומות תעסוקה: בארצות ברית המועצות לשעבר נהוג היה לנהל ספרי עבודה, בהם צוינה הדת.
האם בדיקת DNA משמשת ראיה ליהדות בהליכי עליה?
בדיקות DNA יכולות לספק מידע על מוצא גנטי וקשרים משפחתיים אפשריים, אך הן אינן יכולות לאשר זהות דתית או תרבותית, ועל כן, אינן מוכרות כראיה על ידי משרד הפנים הישראלי לענייני עליה.
בנוסף, ישנן קבוצות אתניות יהודיות רבות עם מורשת גנטית שונה, כך שהגדרת ה-DNA היהודי עשויה להיות מסובכת.
בדיקת DNA לבדה אינה עילה מספקת לבקשה לקבלת אזרחות ישראלית על פי חוק השבות או הכרה בזהות יהודית לצורך העניין.
מהם המכשולים המונעים איסוף מסמכים יעיל?
מכשולים היסטוריים: משפחות יהודיות רבות חוו אירועים טראומטיים היסטוריים משמעותיים כמו פוגרומים, שואה, אלימות אנטישמית ועוד. כתוצאה מאירועים אלו אבדו או הושמדו מסמכים רבים.
הגירות מרובות: יהודים היגרו לעתים קרובות ממדינה אחת לאחרת בגלל רדיפות, סיבות כלכליות או נסיבות אחרות. ייתכן שכל מהלך הביא לאובדן או להשמדה של מסמכים.
דיכוי ורדיפות: יהודים רבים נאלצו להסתיר את דתם בגלל רדיפת יהודים, ולכן לא הצהירו על דתם במסמכים, או הצהירו על דת שונה לעתים קרובות כדי להסתיר את יהדותם. כדי לברר את הדת שלהם, יש צורך פעמים רבות ללכת לארכיונים ולבדוק רישומים של לידות.
מסמכים דתיים: ייתכן שהוכחה מסוימת למוצא יהודי, כגון כתובה (חוזה נישואין יהודי), לא תהיה זמינה עבור אלה שהתרחקו משמירת הדת, או שהוריהם נישאו בנישואים מעורבים (בין- דתיים).
מכשולים בירוקרטיים: במדינות מסוימות, השגת עותקים של מסמכים רשמיים עלולה להיות קשה עקב מכשולים בירוקרטיים, שחיתות או שירות ממשלתי לא יעיל. בנוסף, השגת מסמכים מצריכה פעמים רבות נוכחות אישית של המבקש או מי מטעמו.
למשרדנו ניסיון רב בתהליך עליית אזרחים ממדינות ברית המועצות לשעבר, נשמח לסייע לכם באיסוף מסמכים וייעוץ בנושא זה.